הלילות של אירופה- פוסט פתיחה
***************************
לביא שוורצגורן הוא תלמיד ישיבה בן 19 שיכסה עבורנו את היורוליג פעם בשבוע בטור אישי
************************
יום אחד השתתפתי בסבב ממיני הסבבים המצויים בעולמנו המפותח-רגשית-לכאורה. מנחה הסבב ביקש מכל אחד לחשוב על השאלה “מתי מתחיל הסיפור שלו" ולאחר שתיקה הוסיף “אל תחשבו על הלידה, לידה זה קל. לכו רחוק. אני, נניח, הסיפור שלי מתחיל בעלייה השנייה". הרעיון הראשון שעלה לי ביחס לדוגמא שהביא הוא שהסיפור שלי מתחיל כשיצא כריסטופר קולומבוס את אירופה בואכה הודו, אירוע שמסמל לדעות מסוימות את סופם של ימי הביניים. כי באמת, גילוי ועוד גילוי אמריקה הוא מאורע עם ריח של רכב מהניילונים. בריחה מהעולם הישן השמרני והמקובע למען סיפור חדש, אתוס חדש והזדמנויות חדשות.
אבל בסופו של יום אני לא מנוסעי המייפלאוור או מצאצאיהם ומקורותיי ביבשת הישנה, וזה קצת קשה לעיכול. כי אירופה, יש בה משהו קצת כבד. משקל של היסטוריה תרבות ומלחמות שכבדים לו לאדם כמו חמין בשבת רגע לפני השנ"צ. ועוד יש לומר שאירופה כמו אירופה לא נותנת לך לעצב אותה כרצונה. התרבות האווירה וההיסטוריה הם המעצבים את הדברים, וכאשר זה מגיע לספורט, התוצאה בעיני היא לא פחות ממרתקת.
ערב יורד על אירופה לאחר מלחמת העולם השנייה. גבולות חדשים נקבעים שברים נאספים בריתות נחתמות. במזרח יורד על ברית המועצות מסך של ברזל, במערב בריטניה מסיימת את ימי הקולוניאליזם שלה, גרמניה פותחת את ימי פוסט הנאציזם, צרפת הופכת למרכז פילוסופי, המדינות מתאחדות לאיחוד. הזרקור כולו על ארצות הברית, לאחר מאות שנים של מלחמות מהפכות והתרחשויות דתיות, מדיניות, מדעיות, ותרבותיות אירופה מחפשת את עצמה מחדש.
ערב יורד על בודפשט 1957 כשעיתונאי צרפתי, גבריאל האנו צופה במשחק כדורגל וחוזר לפריז עם הרעיון להקים מפעל יבשתי בכדורגל. שנה חולפת ואנשי פיב"א אירופה מצטרפים גם הם לרעיון ומקימים את הסופרוליג, טורניר הכדורסל לאלופות היבשת.
מספיק לצפות בקהלי הקבוצות השונות כדי להבין שאירופה לא נתנה לספורט לעצב אותה, לשים מול עיניה אתוס למען תלך אחריו, היא עצבה את הספורט כפי שעצבה את המוזיקה התרבות והפילוסופיה. המיקום הגיאוגרפי, התרבות שלו, ה"מים" בהם צפים האנשים (הדימוי הזה שייך לדיוויד פוסטר וואלאס) הם מה שמעצב את הספורט. הכדורסל הרוסי קר קשוח, המזרח אירופאי מלא תשוקה ויש שיגידו- גם קצת לא מפותח, הספרדי מגוון מאוד. אירופה יצרה את הכדורסל שלה מתוך עצמה, מאופייה, מהאטמוספרה שלה.
אפשר לדון בכך המון, המאמנים הכריזמטיים שמזכירים מצביעי קרבות, האינטליגנציה הגבוהה, המשחק האיטי וההגנתי הדומה להתקדמות פוליטית בין שתי מדינות טרום האיחוד האירופי, הטירוף באולם בבלגראד שהוא טירוף אחד גדול של בית מרזח לעומת השקט הקר של האולם במוסקבה.
בתחילת שנות האלפיים נסגר המפעל של פיב"א וארגון יול"ב הקים תחתיו את היורוליג. כאן התחיל שינוי משמעותי, לא עוד מפעל על בסיס הצלחה בליגה המקומית. כעת שוריינו מקומות מראש והמפעל הפך סגור משנה לשנה, הכסף נעשה גדול יותר והשחקנים האמריקאים נעשו דומיננטיים בהרבה. אחת הקבוצות החתומות על השינוי הזה היא מודעתנו מכבי תל אביב שבזכות צוות אמריקאים דומיננטיים הביאה צמד אליפויות אירופה לברכה בכיכר רבין. אבל גם בעשור הראשון של המילניום בו הכדורסל האירופי הפך לגלובאלי בהרבה לא נתנה אירופה לכוחות שוק לשלוט בה לחלוטין- דור הזהב היווני והספרדי אפשרו לקבוצות להעמיד סגל כל אירופאי כמעט עם חיזוקים בודדים. כיום, הימים הללו הולכים ומתרחקים. כך נעלמו קבוצות רבות מהמפה האירופית והקבוצות בעלות הכסף הגדול והקשרים הנכונים קובצו לליגה סגורה לעשור הקרוב. היורוליג גרסת 2016\17 יוצא לדרך בעוד חודש, אני לפחות, מחכה לו.
כמה כיווני רוח שנושבים ביורוליג בימים אלו:
העובדה שהפך לליגה סגורה כאשר המקומות הפנויים הבודדים שמורים רק לאלופת היורוקאפ ולמספר קבוצות על תקן קשרים ויחסים עם הארגון הפכה את היורוליג כמעט סופית לארגון כלכלי-מקצועי בדומה לNBA. היורוליג פתח את ימיו בגמר בין הגלקטיקוס של סקיפר בולוניה לזה של מכבי תל אביב, בשנים הקרובות הליגה תשוב לשם, כל עוד זה תלוי בה.
ולמה אם זה יהיה תלוי בה? כי שתי צרות מרחפות מעל תספורתו המעוצבת היטב של ג'ורדי ברתולמיאו:
הראשונה היא המאבק שפתח פיב"א ביול"ב. לפחות כאן נראה שהיורוליג דאג לעצמו, אך מעל המאבק הזה מרחף עננת סירחון. פיב"א מאיימת על ההתאחדויות המקומיות במטרה למנוע מקבוצות השתתפות ביול"ב והדיון מגיע לפתחי בית המשפט. היורוליג ידאג ככל הנראה לעצמו אך קבוצות לא מעטות עלולות להסתבך כשהמדינה בה הם משחקים תושעה מפיב"א. למרבה האירוניה פיב"א נלחמת ביול"ב בנקודה הרגישה- הלאום. הניסיון של ברתולמיאו ליצור ליגה מבוססת כסף ועסקים ולא לאום ותשוקה עלול למצוא עצמו בוואקום לא פשוט. (בהערת אגב: המאבק של פיב"א ביורוליג נעשה מביך ככל שמתגלה כמה הניהול של המפעל שלהם לוקה בחסר- שיטה לא הגיונית ומובנת, קבוצות שמתחלפות, תחנונים לקבוצות מדרגים נמוכים מאוד. יול"ב עם כל חסרונותיו ואווירת ההון שלטון השורה בו הוא ארגון שיודע מהי איכות וכיצד משיגים אותה).
הבעיה השנייה היא עליית תקרת השכר בNBA הכסף הגדול בסין ובעיקר, עליית השכר הצפויה בשנים הקרובות בD-LEAGUE. כבר הקיץ שחקנים אירופאים רבים ומוכרים עזבו את היבשת הישנה לטובת הכסף שבארה"ב, אך הבעיה הגדולה היא החשש שמא שחקנים אמריקאים יעדיפו להישאר בסביבות הNBA והD-LEAGUE בשנים הקרובות או להתפתות לסכומי הכסף שמתגלגלים בליגה הסינית. השחקנים האמריקאים כפי שנאמר, חשובים יותר ויותר ליורוליג לאור הכישרונות הצעירים הדלים יחסית והנדידה לNBA. אם יבואו פחות כישרונות מאמריקה יאלצו קבוצות היורוליג שאינם משופעות בכישרון מקומי לחפש פתרונות יצירתיים.
אך בינתיים, היורוליג פותח מתכונת חדשה בקול תרועה. הקבוצות חזקות הקהל מחכה והמתכונת החדשה מבטיחה לייצר ליגה אינטנסיבית ארוכה ומותחת. עם הכסף והלוק המקצועי בצירוף הפיקנטריה של העבר והקהל המשוגע במקומות כמו סרביה טורקיה ויוון היורוליג הקרוב בהחלט נראה מזמין מאוד.
שבוע הבא: השיטה והקבוצות.
(כאן מחליטים הכל):
באיזה ישיבה אתה לומד? נחמד לראות שיש פה חבר'ה מהמגזר הדתי
יש פה עוד כמה שאני יודע עליהם. לרוב הם לא נוהגים להגיב
תחפש את הפוסטים של דוק לס על הביקורים שלו בחב"ד, ותגלה את כולנו 😉
תודה לביא. מבחינה כרונולוגית, קודם כל קם היורוליג ורק אז התפרק המפעל של פיב"א.
בכל מקרה, לכנות מנצחת של מפעל פרטי וסגור ברובו "אלופת אירופה", לדעתי, זה בעייתי.
הרי אם גרמניה, איטליה, צרפת, בלגיה וספרד היו עושות טורניר כדורגל רק ביניהן, לא היו מכנים את המנצחת אלופת אירופה, למרות שהטורניר כולל את הנבחרות החזקות ביותר.
אתה צודק ברמה הטרמינולוגיה אם כי זה גם עניין של הסכמה כללית על הקונצנזוס של המפעל.
מכיוון שאין כזו הזוכה במפעל היא אלופת היורוליג בלבד.
סתם מעניין האם מבחינתך החל משנה הבאה גם בליגת האלופות שתהפוך למפעל כמעט סגור לא תקרא אלופת אירופה?
תקן אותי אם אני טועה, אבל ליגת האלופות פתוחה בפני כל אלופה שמעוניינת לשחק בה. לא כך? אם זה לא כך, אז גם המנצחת שלה לא ראויה לתואר.
אתה יוצא מתוך נקודת ההנחה הצפויה והקונצנזוסית שהאלופה היא הקבוצה הכי טובה בליגה. כמה בנאלי מצידך. כל מי שמבין קצת בעניינים יודע שהקבוצה הטובה ביותר היא זו שבחרנו מראש. רצוי אחת עם כסף שנוכל לנצל. הליגה זה סתם בשביל הפורמליות.
(הסרקאזם עובר, נכון?)
😀
זה כמו הוורלד-סיריז בביסבול 🙂
פוסט מצוין.
אני אישית, כבר לא מסוגל לצפות במשחקי כדורסל אירופאי.
פער הרמות בינו לבין ה-NBA, לצד הזמינות הנהדרת של ה-NBA (ליג פאס. איזה משחק שאני רוצה, מתי שאני רוצה), הם שיצרו את המצב. ואני לא רואה איך היורוליג יצליחו אי פעם לצמצם את הפערים.
היורוליג לא יצליח לצמצם את הפערים וככל הנראה הם רק יגדלו.
לכן נכון לדעתי להפריד בין הNBA לאירופה. זהו כדורסל שונה ברובו שלפחות אצלי מעורר ציפיות שונות.
פוסט מצוין וכתיבה נהדרת.
איך שזה נראה כרגע אין רפואה לכדורסל האירופי אלא איחוד כלשהו עם האן בי איי
פוסט כתוב היטב ומעניין. איזה עונג של ראשון בבוקר!
פוסט מושקע וכתוב מצויין.
שאפו
פוסט מעולה.
מחכה כבר לבא בתור.
לצערי הכדורסל האירופי איבד את זה בגדול וגם כתבתי פוסט בנושא לפני מספר חודשים. חלק מהנקודות שהעליתי שם זהות לנאמר פה.
אם אתה מנטרל את הלאומיות ורק משריין קבוצות למועדון סגור אין ליורוליג/גביע אירופה זכות קיום.
אחלה פוסט
האמן לי מנסיון שבבלגרד כדורסל הוא ה-דבר
הייתי בפיוניר ובבלגרד ארינה , מדהים
וואו
נשמע מדהים. מה שקורה באולמות שם זה טירוף אחד גדול.
one day
הייתי במשחק יורוליג של פרטיזן בכדוריד , היה עצום
ובמשחק כדורסל של פרטיזן
משהו לא נורמלי
נהדר לביא תענוג לקרוא, אגב גם אני משתייך למגזר הדתי.
אני חושב שהאוהדים של הכוכב האדום אפילו יותר מטורפים אגב בשנות ה-90 גם באיסטנבול ובאתונה היה מפחיד להיכנס לאולם אם היית הקבוצה האורחת. מכבי ת"א הייתה מקבלת תבוסות כבר כשעלתה על הפרקט רק מלראות ולשמוע את הקהל ביציעים.
אני מסכים איתך שהכדורסל האירופי איבד את היחודיות שלו ולדעתי הרבה בגלל המהפכה של חוק בוסמן. הכדורסל האיטלקי לדוגמא שהיה המוביל באירופה בשנות ה-80 וה-90 והיה מאופיין בכדורסל קשוח והגנתי הידרדר לתהום עמוקה בתחילת שנות ה2000 ועדיין לא התאושש. חלק מזה קשור לאבדן המאפיין היחודי של הסגנון האיטלקי.
איזה יופי שהזכרת את חוק בוסמן. דילגתי עליו…
חוק בוסמן באמת ראוי לטור משלו בניתוח ההשפעה שלו על הספורט האירופי בכלל והכדורסל בפרט. על פניו נראה לי שההשפעה על הכדורסל הייתה הרסנית במיוחד בארצות כמו יוגוסלביה ובריה"מ לשעבר שאיבדו כישרונות רבים לטובת הקבוצות העשירות במערב.
לביא הכתיבה שלך נעשית מנקודת מבט בוגרת ומעמיקה, ואני בהחלט מחכה לפרק הבא. אני עוד בוגר שנות ה80 של הכדורסל האירופי והיטבת לתאר את הגלובליזציה שלא פסחה על הכדורסל האירופי.
כתיבה מעולה לביא!
אני גם חושב שפיב"א היא ארגון מגוחך אבל הבחירה שלך ביול"ב כגוף טוב יותר לא מובנית בעיניי. השחיתות ביול"ב לא פחותה, הצורה בה הטורקים קונים מקומות ביול"ב לא מכובדת והרמיסה של ארצות כדורסל מכובדות כמו צרפת, סרביה וליטא מביכה ומרגיזה. או כמו שאומרים זה נבלה וזה טריפה.
הבחירה שלי ביול"ב הא במישור הארגוני בלבד. זהו ארגון שמבוסס על יחסי הון שלטון גלויים, על זה אין וויכוח.
יופי של טור! ממש נהניתי לקרוא.
אין ספק שהרמה ביורוליג ירדה, אבל לא באופן דרסטי.
אף על פי שאני לא מאוד מבסוט מהמועדון הסגור שיצרה לעצמה היורוליג ומהוצאת העוקץ מהליגות- אין בעצם משמעות לאליפות בהקשר של אפשרות לרווח כלכלי מהשתתפות במפעל אירופי (כמו בכדורגל)- לראות את כל הקבוצות הטובות של הליגה מגיעות ליד מנורה אליהו מבטחים (ועוד כשהג'ינג'י על הקווים) נשמע כמו חוויה נהדרת.
אשמח מאוד לקרוא אותך בהמשך העונה.
בהצלחה!
טור מעולה לביא
וואו יופי של פוסט! תמשיך ככה : )
ברור שהרמה באירופה די עלובה ביחס לnba, אבל הקמת ליגת על אירופאית היא צעד חשוב שיביא להרבה יותר משחקים אטרקטיביים והרבה פחות משחקים מול נובו מסטו ודומיהן.
ולמרות הרמה הנמוכה, בתור מי שגדל על מכבי באירופה הקשר הרגשי מפצה מבחינתי על פערי הרמות… מחכה כבר לתחילת העונה!
ההשוואה לא הוגנת. אין מה לעשות נגד הטבע. הבסיס העיקרי לפער לטובת הנב"א הוא הטבע.
תודה ובהצלחה …ברשותך כמה תיקונים / הערות.
1. כתבת שאחת הקבוצות החתומות על השינוי הזה היא מכבי תת אביב. ….בהקשר של מפעל סגור …במקום ההצבססות על הצלחה מקומית.
זה לא נכון !
מכבי תל אביב הייתה מהקבוצות הבודדות ששמרו אמונים לפיב"א ונשארה במפעלי פיב"א בעונת הפיצול של 2001 עת הוקמה היורוליג.
פיב"א השאירה אז רק את מכבי , פאו ואפס מבין הגדולות ( וצסק"א שהייתה אז הרבה פחות גדולה עם פיינל פור בודד באותה העת משנת 95 ) במפעל שנקרא הסופר ליג.
בקיצור מכבי לא יזמה את השינוי …היא נשארה נאמנה …אלא שבצד השנעי הצליחה היורוליג לקחת את רובם המכריע של הקבוצות הגדולות….כולל כל הספרדיות ( ברצלונה, ריאל וויטוריה ).
והאיטלקיות ( כולל צמד הבולונזיות ובנטון ).
והיווניות למעט פאו .
בנוסף לכך הם ביורוליג פיתו קבוצות קטנות ….כאלו שמבחינת הסדרים הישנים לא היו יכולים לחלום במפעל קשה….שכן מבחינה לאומית לא היו ברי סיכוי לאליפות…..
בין המפותות רעננה וירושלים.
( במאמר מוסגר ….קצת מצחיק לראות איל הגלגל מסתובב אותה ירושלים עם החטא הקדמון של הצטרפות לליגה לא על סמך הישג מקומי תזכה באליפות ו…תטעם את הצד השני של המטבע ותישאר בחוץ…..ומכבי שעם כל הציניות של רבים בתקשורת באמת ובתמים ניסתה להשאיר את הסדר על כנו ולהשאיר את פיב"א והליגות המקומיות חזקות …אותה מכבי "נהנתה מהשינוי " שכן גם כשלא זכתה באליפות המשיכה במפעל הנחשב ליוקרתי ביבשת ).
2. מדבריך היה ניתן שימי ראשית היורוליג הם בגמר ההוא ב 2004 בין מכבי לסקיפר…..
כפי שנאמר תחילת היורוליג הייתה בעונת 2000-2001 בעונה המפוצלת שהסתיימה בניצחון קינדר בולוניה על ויטוריה 2-3 ( בבולוניה שיחקו אז בין היתר ג'ינובלי ,ריקואדו ,דנילוביץ וגריפית …ייתכן ובולוניה וגם ויטוריה נקראו אז בשמות אחרים☺).
כעבור עונה שהתברר שהיורוליג הכתה את פיב"א שוק על ירך נסגר מפעל הדגל של פיב"א וכל הקבוצות הגדולות שיחקו ביורוליג שמנה 32 קבוצות בזמנו .
בפיינל פור הראשון ניצחה פאו בגמר את בולוניה בבולוניה ( פאו ניצחה בחצי הגמר את מכבי ובולוניה את בנטון ….ולא נערך המשחק על המקום השלישי….היה זה ניצחון מרשים של השועל אובראדוביץ על מסינה….ועל בלאט בראשית דרכו כמאמן ראשי ).
כעבור עונה נירך הפיינל פור השני בברצלונה….שזכתה בתואר אירופאי בכיר ראשון בתולדותיה כשניצחה את בנטון בגמר ואת צסק"א בחצי הגמר ….בנטון מצידה הדיחה את סיינה בהופעת הבכורה שלה בפיינל פור ואת מקום בטופ 16 ( שהיה שילוב של טופ 16 וההצלבה של היום ).
בברצלונה כיכבו אז שאראס , פוצקה , נבארו ומעל כולם בודירוגה עם המאמן פשיץ.
בבנטון שיחק תיאוס אדני.
הניצחון של מכבי על בולוניה 74-118 נערך בשנתו הרביעית של היורליג והשלישית המאוחדת.
תודה אהרון
שדיברתי על השינוי יותר הדגשתי את הדומיננטיות האמריקאית. הייתי צריך לדייק יותר.
לגבי הגמר בין מכבי לסקיפר בולניה השתמשתי בזה יותר כאב טיפוס לגמר יורוליג בין שתי קבוצות מבוססות שחקני רכש דומיננטיים. ייתכן שהגזמתי קצת עם "תחילת ימיו"
תודה על הדיוקים
בהצלחה בהמשך.
עקב האולימפיאדה וריו טרם מצאתי זמן לעקוב אחר הקבוצות….הסגלים של הקבוצות כבר ידועים ?
מן הסתם תרחיב אך במבט ראשון איפה אתה רואה את מכבי
1. טופ 4
2. טופ 8
3. 9-12
4. 13-16
אני לא עקבתי אחרי יתר הקבוצות אך בהחלט מתרשם מן הסגל ( אך מסופקני אם ארז הוא האיש הנכון לפרויקט ).
שבוע הבא בעז"ה
בינתיים בקיצור. צסקא פנרבחצא ריאל ובארסה ברמה אחת מעל כולם. הכוכב האדום פרטיזן קובאן ובאמברג ברמה נמוכה יחסית. האמצע בלאגן אחד גדול.
מכבי דורגה במקום השמיני לא מזמן אבל הסגל עוד לא הושלם כך שקשה לי לחוות דעה. היורוליג חזק השנה והמאבק על ההצלבה הולך להיות ארוך ואינטנסיבי
לתחושתי מכבי מספיק חזקה בכדי להתמןדד עם כל קבוצה …בטח בפיינח פור…לכשתגיע לשם.
החיסרון הגדול בעיני הוא ארז אדלשטיין חסר הניסיון .
מצד שני כל המפעל הזה חדש במתכונתו הנוכחית.
מכבי תסיים במקומות 3-6 ….אם תזכה ביתרון הביתיות לא תגיע לפיינל פור…אם לא תזכה תגיע
….אם תגיע לפיינל פור תגיע גם לגמר לפחות☺